1ר׳ שמעון אומר שלשה שאכלו וכו׳ רבינו עובדיה כתב ששמע דבברכת המזון שמברכין על השלחן יוצאין י״ח וחשוב כאלו אמרו ד״ת. והרב תי״ט תהי עלה דאטו ברשיעי עסיק ר״ש דאינן מברכין בה״מ ומבטלין מ״ע דאוריתא ובס׳ עץ אבות כתב דנקט ג׳ דביחיד או בב׳ שמברך כל אחד לעצמו לית לן בה אבל בג׳ דא׳ מברך והב׳ יוצאים על ידו נמצא שהם לא אמרו ד״ת על השלחן אע״פ ששומע כעונה לענין גוף הדין אך לא לענין זה דבמילי חסידו׳ עסיקינן וצריך אמירה ממש להוציא בשפתיו ול״ק מ״ש תי״ט אטו ברשיעי עסיקינן ומתני׳ נמי דייקא דבבה״מ יוצאין י״ח כשכל א׳ מברך לעצמו וזה דבר מחויב ומוכרע מעצמו שאם ברכו בה״מ א״א לומר שאכלו ז״מ ח״ו כי המברך מתברך עכ״ל ועם שהוא שיבח עצמו וקרי עליה טבא חדא פלפלתא דבריו לא האירו דאי א׳ או שנים יוצאים בבה״מ מדוע כשהם ג׳ דאחד מברך והב׳ יוצאים בברכתו ומכונים לשמוע כל דבריו אינם יוצאים בבהמ״ז כיון דאהניא שמיעתם לצאת ממ״ע דאוריתא דקי״ל שומע כעונה ומאי דמשני דבמילי דחסידות עסיקינן אינו נראה דבשביל חסידות זה לימא כאלו אכלו מז״מ וכל שלחנות וכו׳. ותו דאמרו בזהר תרומה דף קנ״ג ע״ב שלחן דלא אתמר עליה מילי דאוריתא עליה כתיב כי כל שלחנות וכו׳ ואסיר לברכא על ההוא שלחן. אלמא מילי דאוריתא לבד מברכתא קאמר וכן הוכיח מכאן הרב ראשית חכמה ש׳ הקדושה פט״ו ע״ש וסתמא קאמר ומשמע אפי׳ כשהוא יחיד וגם מרוצת כל המאמר משמע דביחיד נמי קאמר כמו שיראה הרואה לשון המאמר. ומ״ש דהדבר מוכרע דאם בירך בהמ״ז איך קאמר כאלו אכלו מז״מ גם לפי דרכו קשה דאמרו ברכת זימון וענו אחריו ואח״כ כיונו לכל דברי המברך אמאי יהיה ז״מ. שוב ראיתי במשנה לחם שלו שכתכ דבזהר חדש בה׳ מגילות דפוס ויניצייא דף מ״ד קאמר ויחיד די לו בברכותיו והוא מפורש כדבריו. ולשון ז״ח היא ויחיד שאין לו עם מי לעסוק בתור׳ די לו בברכותיו והוא עזר כנגדו דמשמ׳ דאם הם שנים שיכולין שניהם לעסוק בתורה אינו מועיל מה שכל א׳ מברך לעצמו אלא צריך שיתעסקו בתורה והוא הפך דבריו שכתב בפירוש דגם ב׳ יוצאים י״ח בבה״מ:2איברא דדברי ז״ח שגבו ממני דהא בסמוך אמר ט׳ צריך לומר על שלחנו דברי תורה וא״כ אפי׳ א׳ יכול לומר ד״ת. ותו דבכמה דוכתי בזהר עסיק בהני מילי דפתורא ובשום מקום לא אמר חידוש גדול כזה. ואי לאו דמסתפינא הו״א שזו היא הגהה שהגיה אחד חכם בגיליון והכניסוה בפנים. והעיקר הוא דגם יחיד איבעי לומר ד״ת על השלחן והכי רהטו דברי הזהר פ׳ תרומה הנז׳:
